סנעאללה נ' אופטיקה הלפרין בע"מ

פסק דין

עקב תקלה במחשב, נשלח פס"ד רק היום על אף שנכתב קודם לכן. עם הצדדים הסליחה.

א.העובדות הצריכות לענין:

בפני תביעה כספית על סך 6,000 ₪.

בכתב התביעה טען התובע כי ביום ה', 15.11.12 בשעה 19:00 בערב לערך, הזמין מאת הנתבעת, בסניפה שבעיר הכרמיאל, שני זוגות משקפיים בתמורה לסך של 6,000 ₪. למחרת, ביום ו', בשעות הבוקר, עם פתיחת הסניף בכרמיאל, פנה התובע לנתבעת וביקש לבטל את העסקה אך הנתבעת סרבה לבטל העסקה. עוד באותו היום, 16.11.12, פנה התובע לעו"ד, אשר שלח אל הנתבעת מכתב המודיע על ביטול העסקה הן בפקס והן בדואר רשום עם אישור מסירה. חרף זאת, הנתבעת מסרבת לבטל את העסקה ואף העבירה את החיוב לגבייה ע"י חב' האשראי. לפיכך התבקש בית המשפט להורות על ביטול העסקה ועל החזרת הכספים שכבר שולמו ו/או ישולמו לנתבעת ע"י חב' האשראי עד לגובה 6,000 ₪.

התובע צירף לכתב תביעתו העתק מהקבלה המצביעה על ביצוע העסקה, עותק מהמכתב ששלח לנתבעת בצירוף אישור מסירה.

הנתבעת לא הגישה כתב הגנה מטעמה.

ב.דיון:

נציג הנתבעת טען בדיון כדלקמן:

לדבריו, התובע הזמין עדשה המיועדת במיוחד עבורו ביום ה', בשעה 19:00 בערב. ביום המחרת, יום שישי, הגיע התובע בשעות הבוקר וביקש לבטל את הזמנתו ואולם הזמנתו נשלחה יום קודם לכן למשרדיה הראשיים של הנתבעת בבני ברק, אשר סגורים בימי שישי – שבת ועל כן לא ניתן היה לבדוק ביום שישי מה מצב ההזמנה. ביום ראשון כאשר יצר הנציג קשר עם המשרדים הראשיים נאמר לו כי כבר החלו בייצור המשקפיים מיד לאחר קבלת ההזמנה ביום חמישי בערב. לפיכך טוענת הנתבעת כי התובע ביטל העסקה במועד מאוחר, לאחר שהחלו בביצוע הזמנתו ולכן היא מתנגדת לביטול העסקה והחזרת כספו.

בדיון שהתקיים ביום 29.4.13 ניתנה החלטתי כי על הנתבעת להציג הוכחה כי כבר בלילה שבין 15.11.12 לבין שעה 8:30 למחרת התחילה הנתבעת בייצור המשקפיים וזאת בתוך 14 יום.

ביום 9.5.12 הגישה הנתבעת הודעה על הוספת ראיה אליה צירפה אישורי הזמנה אשר נשלחו למפעל המייצר עבורה את העדשות בהודו והמתייחסים לעסקאותיו של התובע עם הנתבעת. לטענתה מאישורי ההזמנה ניתן לראות שההזמנה הראשונה על שם התובע התקבלה בהודו ביום 16.11.12 בשעה 9:53 וההזמנה השנייה בשעה 10:30. בחישוב הפרשי השעות בין הארצות יוצא שההזמנה נשלחה ע"י הנתבעת מהארץ ביום 16.11.13 בין השעות 7:15 ל- 7:30 בבוקר שעון ישראל.

ביום 9.5.13 הגיש התובע תגובה מטעמו בה טען כי מהראייה שצורפה לא ניתן להיווכח האם העדשות שייכות לתובע, מתי החל המפעל בהודו בייצור העדשות? האם נעשה ביום שישי מאמץ כלשהו לבטל הההזמנה. לפיכך נתבקש בית המשפט שלא להתייחס לראייה זו כהוכחה לכך שהחלו בייצור העדשות עבור התובע כבר ביום שישי ובטרם ביטל העסקה.

רקע משפטי לענין נטל ההוכחה במשפט האזרחי

8.נטל השכנוע במשפט האזרחי, כמו גם במשפט הפלילי מורכב משני נדבכים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיה.

9."נטל השכנוע" (או "חובת השכנוע") מבטא את החובה להוכיח בראיות קיומה של "עובדה" (עובדה פיזית או הלך נפש), ברמת הוודאות המוטלת על פי הדין על הצד הנושא בחובה זו. משמעותה של החובה הינה שעל הצד הנושא בה, לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של עובדה השנויה במחלוקת, והצריכה על כן הוכחה (י' קדמי, על הראיות (דיונון, תשס"ד-2003), חלק שלישי, עמ' 1439 (להלן: "קדמי")).

10.במשפט האזרחי, נטל השכנוע מוטל באופן עקרוני על התובע, אשר נושא על גבו את החובה להוכיח את טענותיו בפני בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, כלומר עליו להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימותה של גרסתו שלו למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מהתקיימותה של גרסת הנתבע (בשפה מתמטית ניתן להסביר זאת באמצעות אחוזים – החובה המוטלת על התובע היא להוכיח כי הסבירות כי גרסתו היא הנכונה עומדת על 51%, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 40% לכל היותר). זהו נטל ההוכחה האזרחי.

11.לכלל זה ישנם מספר חריגים – אלה הם המקרים בהם נטל השכנוע עובר אל כתפי הנתבע [במקרה של טענת הודאה והדחה (וראה: רע"א 7454/96 איזבנסקי נ' טיטלבום (לא פורסם)); במקרה של נזק ראייתי כבד (וראה: ע"א 9328/02 מאיר נ' לאור, פ"ד נח(5)54); וכן במקרים נוספים] או המקרים בהם אין די בקיומה של הטיית מאזן ההסתברויות, ויש צורך בהרמת נטל הוכחה כבד יותר [דך למשל בתביעות נגד עיזבון (וראה: ע"א 5997/92 מלק נ' עיזבון דויטש, פ"ד נא(5)1), בתביעות נגד קטין, חולה נפש או נעדר (ס' 54(3) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971); וכן במקרים נוספים].

12.נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. על בעל הדין להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע, ואילו על בעל הדין שכנגד להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו (קדמי, בעמ' 1505-1506; ע"א 99/6160 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פורסם בנבו (05/10/2006)).

13.לדוגמה, ניתן לבחון סיטואציה בה פלוני, בעל עסק לממכר מוצרי כתיבה, טוען כי מכר בהקפה לאלמוני כלי כתיבה לילדיו, וזה האחרון אמר כי ישלם לפלוני חובו כעבור חודש ימים. משעבר חודש ימים זה ואלמוני לא הגיע לפרוע חובו, הגיש פלוני תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות על מנת שזה יחייב אלמוני לשלם חובו לפלוני.